טיפול זוגי וייעוץ בעת טיפולי פוריות

בין אם טיפולי פוריות נדרשים בשל בעייה פיזיולוגית שקיימת אצל הגבר, בין אם היא נמצאת באשה, ובין אם סיבת אי הפוריות אינה ידועה, בדרך כלל יש להם כמה מאפיינים חשובים:

1. בדרך כלל האשה היא זו שצריכה לעבור את מירב הטיפולים. טיפולים אלו כוללים "קוקטייל" הורמונלי שיכול להשפיע באופן דרמתי על רגשותיה של האשה, ועל רגישויותיה.
2. בדרך כלל האשה היא זו שלוקחת על עצמה את האחריות ואת המשימה החשובה של "להיכנס להריון". במשימתיות הזו שלה, לא פעם הגבר נשאר מוזנח רגשית, ומבלי משים גם מעורב פחות. לפחות ברמת האחריות, אם לא גם ברמת השותפות בעשייה וברגשות.
3. גברים מתקשים לא פעם להבין את תעצומות הנפש של האשה בזמן זה. הם מתקשים עוד יותר להבין ולקבל את הטלטלות הרגשיות הנילוות להצלחה, ובעיקר אלו הנילוות לאכזבה העצומה בעקבות כל הודעה על כישלון שבדרך. והם מתקשים עוד יותר לקבל זאת כאשר רגישות האשה עולה, והיא זקוקה להרבה יותר חיזוקים, הן בשל סיבות הורמונליות, הן בשל ציפיות שמרקיעות שחקים וקורסות אחר-כך, והן בגלל רגשי האשם והביטחון העצמי בנשיות שיורד כאשר אין "קליטה" של הביצית המופרית. למרות שהסיבה הראשונית יכולה להיות ספירת זרע ירודה, בסופו של דבר, ה"אחריות" כביכול היא על תהליכים שקורים באשה, מה שמעצים רגשי אשם כאשר התהליך לא צלח.
4. גם גברים ש"זו אשמתם" או שהסיבה לאי הפוריות אינה ברורה, עלולים להרגיש שהם פגומים מה שעלול להוריד גם להם את הביטחון העצמי.
5. עניין זה מתעצם עוד יותר כאשר הם צריכים, בשלבים שונים (עוד לפני החלטה על הפרייה חוץ גופית), לתפקד בימים ובשעות מסויימים. אם עד אז הרגישו שהאינטימיות המינית היא בשליטה שלהם, כי בדרך כלל הם היו אלו שיזמו אותה, עכשיו הם מוצאים את עצמם מחוייבים "להוציא אל הפועל" את הפעולה מבלי שיש בה הגמול הרגשי, של שליטה ביחסים או הידיעה שהסכמה פרושה שהאשה שלהם אוהבת אותם מעצם שיתוף הפעולה שלה בהגעה אל אינטימיות מינית. הפעם האשה היא זו שבדרך כלל לוקחת את העניינים לידיה, וזה לא רק מבלבל, אלא גם נותן תחושת של נשלטות וכניעה לתכתיבים שעלולים להיות לא נעימים למי שאוהב ורגיל להוביל, ולא להיות מובל.